מעון נופי ירושלים דיור מוגן (חל"צ) ואח' נ' מבקרת עיריית ירושלים ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן צו ביניים המבקש להורות למשיבה 4 היא ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, (להלן: ועדת הערר המחוזית) לעכב את הדיון הקבוע לפניה ליום 13.9.11 בהליך ערר 307/11, וזאת עד להמצאת דוח הביקורת הסופי של מבקרת עיריית ירושלים בעניין "רח' שחראי והסביבה" לועדת הערר המחוזית וליתר הצדדים להליך הערר ולחילופין עד להכרעת בית המשפט בעתירה לפי המוקדם.

הרקע לבקשה והשתלשלות ההליכים

2.העתירה המנהלית שעליה נסמכת הבקשה לצו הביניים מופנית, בעיקרה, כלפי המשיבה 1 מבקרת עיריית ירושלים (להלן: המבקרת) וכלפי המשיב 5 ומבקשת להורות להם לעשות שימוש בסמכותם לפי סעיף 170ג(ו) לפקודת העיריות (להלן: הפקודה) ולאפשר להתיר לפרסם את דוח הביקורת הסופי, בטרם מועד פרסומו הרשמי ה-1.1.11, ולמצער לחושפו בפני המעורבים בהליך הערר 307/11 נשוא העתירה.

3.הרקע לעתירה ולבקשה הינו מחלוקת הולכת ונמשכת בין המבקשות לבין המשיבה 2, עיריית ירושלים (להלן: העירייה), והמשיבה 7, עמותת שלו"ה (להלן: העמותה), לעניין בקשות שהוגשו להקמת מעון יום לילדים המטופלים על ידי העמותה שהם ילדים מוגבלים על גבי המקרקעין בגוש 30166, חלקות 260 ו- 264 בשכונת בית וגן בירושלים (להלן: המקרקעין), שהוקצו לעמותה ע"י העירייה, מהלך שהמבקשות מתנגדות לו.

4.באותו עניין, התנהלו הליכים שונים בפני מוסדות התכנון והבנייה ובפני בית המשפט שלא כאן המקום לפרטם, כאשר בסופו של יום אישרה ועדת הערר המחוזית את התוכנית להקמת מבנה העמותה על המקרקעין בכפוף לסיגים מסוימים. ביום 9.12.09 בעקבות עתירה מנהלית שהגישה המבקשת 2 בתיק עת"מ 1680/09 של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פס"ד, ע"י כב' השופט מ' סובל, לפיו החלטת ועדת הערר לאשר את היתר הבנייה למוסד תעמוד בתוקפה. זאת בכפוף לכך שהכניסה למוסד תהיה מהמפלס התחתון של הפרויקט, דרך שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) ולא דרך רח' שחראי, שבו ממוקמים המבנים השייכים למשיבות. זאת למעט הקמת מעבר להולכי רגל בלבד מרח' שחראי אל הפרויקט. עוד נקבע בהסכמה כי לא תישמענה התנגדויות לגבי תכנון וביצוע הכניסה למוסד דרך השצ"פ לרבות סלילת דרך והסדרי התנועה הקשורים בכך.

5.בעקבות פסק הדין הוגשו 2 בקשות להיתר על פי הנקבע בפסק הדין ,הן למוסד והן לחלקת השצ"פ. בעניין זה התקיימו 2 דיונים בוועדה המקומית, בימים 11.10.10 ו- 11.4.11. לאחר שמיעת טענות הצדדים החליטה הועדה המקומית להקים צוות משותף שיורכב מנציגי המבקשים והמתנגדים, לרבות המנהל הקהילתי, בניסיון להגיע לפשרה מוסכמת לעניין היתר הבנייה בפארק. ניסיון זה לא צלח ובסופו של יום החליטו ראש הצוות המשותף שמונה ע"י הועדה המקומית ונציג מחלקת הגננות בעירייה להעביר את תוכנית השצ"פ שתוקנה לדיון בוועדה המקומית.

6.ביני לביני, הוציאה המבקרת דוח ביקורת העוסק בנושא רח' שחראי והסביבה שהמועד החוקי לפרסומו הינו ביום 1.11.11. דוח זה הועבר לידיעת כלל הגורמים המבוקרים לצורך קבלת תגובתם. במקביל הוציאה המבקרת מכתב ביום 13.3.11 שכותרתו "המלצות הביקורת לקראת דיוני הועדה המקומית בבקשות להיתרים 08/888.00 ו- 08/578.01 (להלן: מכתב ההמלצות). במכתב זה סיכמה המבקרת שורה של המלצות העולות ממצאיה בעניין פעולות גורמי העירייה השונים בנושא רח' שחראי והסביבה. לעניין אותו מכתב וחשיבותו לענייננו, אתייחס בהרחבת מה בהמשך. יצויין, כי המבקשות צרפו העתק של הדו"ח במעטפה סגורה לצורך מה שהוגדר "עיון בית המשפט בלבד".

7.ביום 14.4.11 חידשה הועדה המקומית את הדיון בבקשות ההיתר ולאחר ששמעה את טענות הצדדים ועיינה בהתנגדויות שהוגשו החליטה ביום 14.4.11 לאשר את הבקשות להיתר. על ההיתרים שניתנו הוגשה שורה של עררים לועדת הערר המחוזית ובהן ערר מספר 307/11 שהגישו המבקשות, הדיון בעררים נקבע במאוחד ליום 13.9.11. יחד עם הגשת העררים הגישה המבקשת 1 "בקשה בהולה" לאפשר גילוי וצירוף של דוח המבקרת בנושא רח' שחראי והסביבה להליך בערר. העירייה והועדה המקומית לתכנון ולבנייה וכן העמותה הביעו התנגדות לחשיפת דוח הביקורת ולצירופו לדיון בפני ועדת הערר. בהחלטתו של יו"ר ועדת הערר עו"ד גלעד הס נקבע כי "לאור הוראות החוק ולאור פסק הדין בעניין בג"צ 7805/00 בעניין אלוני, אין מקום לפרסם את הדוח טרם המועד לסיום ההליך בגינו. בפרט נכונים הדברים כאשר עקרונות המלצת המבקר מצויים בפני הצדדים וועדת הערר".

8.בעקבות אותה החלטה פנו המבקשות שוב בכתב, ביום 9.8.11, אל המבקרת בבקשה לפרסם את דוח הביקורת ואת ממצאיו, לפחות בפני הצדדים המעורבים בהליך, לרבות חברי ועדת הערר, ומשלא נענו החליטו ביום 31.8.11 להגיש את העתירה המכוונת על פי הנאמר בה הן כלפי היעדר המענה מצד המבקרת והן כלפי החלטת ועדת הערר לדחות את בקשת המבקשת 1 לחשוף את הדוח ולהציגו לעיון בפני חבירה ובפני יתר הצדדים להליך.

9.בשלב הראשון הוריתי על הגשת תגובות הצדדים לבקשה מבלי לתת צו ארעי. ואולם, כמפורט בהחלטתי מיום 11.9.11, שאין צורך לחזור על תוכנה , הוברר לבית המשפט ,כי גם הנוסח הסופי והמלא של דו"ח המבקרת, ולא רק מכתב ההמלצות, הומצא במלואו לחברי הוועדה המקומית בטרם הדיון בבקשות להיתר ועמד לעיונם בטרם קיבלו את החלטתם. עובדה זו, נלמדה מתוך נספח בלתי מסומן שצורף לעתירה והגיע לבית המשפט באיחור בשל שליחתו לסריקה חיצונית וכן מנספח א' לתגובת המשיבה 7. בנוסף, עלתה טענה מפי ב"כ המבקשות כי מהנדס התנועה שערך חוות דעת מטעם העמותה נחשף אף הוא לנוסח המלא של דו"ח המבקרת וזאת לנוכח האמור בדו"ח שערך, נספח 1 לבקשה.

10.בשל העובדה שנתונים אלה עמדו בסתירה לכאורית לעמדתם הראשונית של המשיבים מטעם העירייה ובהם מבקרת העירייה (להלן גם: "משיבי העירייה" ), אשר גרסו כי דו"ח הביקורת לא היה מונח בפני חברי הוועדה המקומית טרם החלטתם ואשר אף כינו את טענתם של המבקשות בנדון "מופרכת" (ראו סעיף 6 לתגובת המשיבים 1, 2, 3, ו-6 מיום 6/9/11),הוריתי בהחלטתי האמורה, על קבלת תגובות המשיבות הרלוונטיות לנתונים האמורים לעיל ועל מתן צו ארעי שהופנה לוועדת הערר והורה לה שלא לקיים את הדיון בהליך הערר נשוא העתירה , עד למתן החלטה אחרת.

11.בתגובה שבאה מטעמה של מבקרת העירייה ביום 13/9/11, בעקבות אותה החלטה, נטען, לראשונה, כי דו"ח המבקרת אכן הומצא במלואו לחברי הוועדה המקומית אך זאת "בכובעם" כגוף מבוקר ולא במסגרת תפקידם כחברי רשות תכנונית.באותה תגובה נמסר ,כי טיוטת הדו"ח נמסרה לחברי הוועדה ביום 25/1/11, ואילו נוסח הדו"ח הסופי נמסר להם ביום 13/3/11. ראו סעיפים 13 עד 16 לתגובה הנ"ל.

12.בתגובה זו גם נטען, לראשונה, כי מכתב ההמלצות ששיגרה מבקרת העריה לוועדה המקומית, אף הוא ביום 13/3/11, היה דרך "יצירתית, נכונה, מידתית ושקולה" לקיומו של דיון בוועדת המשנה, תוך שהמלצות הביקורת נמצאות מול עיני חברי הוועדה, אך מבלי לחשוף את מלוא הדו"ח לדיון בוועדה בשל הוראת החוק (סעיף 170 ג (ו) לפקודת העיריות) האוסרת את גילויו בטרם מועד הפרסום הרשמי.

13.מתגובת המבקרת עולה עוד , כי לסברתה, ההתייחסות בסעיפים 10 עד 14 בתגובתה מיום 6/9/11 נועדה להבהיר כי נוסח דו"ח הביקורת אכן הועבר לידיעת חברי הוועדה המקומית, על אף שהדבר לא נאמר במפורש וכי האמירה באותה תגובה, ש"דו"ח הביקורת לא היה מונח בפני חברי הוועדה המקומית", כוונתה הייתה , שהוא לא הונח בפני הוועדה האמורה בכובעה כוועדת תכנון אלא רק בכובעה כגוף מבוקר.

עיקר טענות הצדדים

14.עיקר טענות באי כוח המבקשים, עו"ד וילצ'יק ועו"ד דונן, הינן שבאופן זה או אחר הנוסח המלא של דו"ח המבקרת הונח בפני חברי הוועדה המקומית, ולפיכך ראוי שיונח גם בפני חברי וועדת הערר. לטענתם, סעיף 170 ג' לפקודה, הקובע כי תוכנו של דו"ח הביקורת לא ישמש כראייה, אינו נוגע להליכים תכנוניים ומכל מקום משנחשפו חברי הוועדה המקומית לתוכנו המלא של הדו"ח ראוי שהוא יובא גם בפני חברי וועדת הערר אשר עפ"י דין, לעניין הסמכויות התכנוניות, ידה כידה של הוועדה המקומית.

15.באת כוחם של משיבי העירייה, עו"ד הדס יצחקי, התמקדה במחסום הקבילות שמקימה לדבריה, הפקודה בסעיף 170 ג' לגבי תוכנו של הדו"ח. עוד טענה, כי חזקה על הוועדה המקומית שהיא מסוגלת להפריד בין מסמכים שהיא נחשפת אליהם בכובעה כגוף מבוקר ולבין מסמכים המונחים בפניה בכובעה כמוסד תכנוני. עוד טענה, כי עמדת המבקרת לפיו הדו"ח חסוי הייתה ידועה לעותרים כבר במרץ 2011 ולכן עתירתם והבקשה לצו ביניים – נגועות בשיהוי חמור.

16.ב"כ הוועדה המחוזית, עו"ד בראון, טענה כי מאחר שהחלטת וועדת הערר היא החלטת ביניים, הרי שלא ניתן לערר עליה או להגיש עתירות בעניינה ובעניין זה הסתמכה על הנאמר בבר"ם 4057/05 קופרמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון, מפי כבוד המשנה לנשיאה א. ריבלין, המתייחס להחלטות וועדת הערר בעניין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה(להלן גם : עניין קופרמן) . לדבריה, אין כל מקום להמתין לפרסום הדו"ח, וככל שלמבקשים תהיה טענה בעניין זה, יוכלו להגיש עתירה על ההחלטה המסכמת של וועדת הערר, ככל שזו לא תהא לרוחם.

17.בא כוח העמותה , עו"ד ימין,טען , כי העתירה בבקשה בגדר תרגיל השהייה נוסף מבית מדרשם של העותרים, וזאת מתוך כוונה לעכב את הליך האישור של הקמת המוסד. לדבריו, העותרים עצמם מפרים ברגל גסה את הוראות חוקי התכנון והבנייה נוכח העובדה שהמבקשת 1 שהיא מוסד לדיור מוגן ,כולל מחלקה סיעודית, פועלת בניגוד לתב"ע החל על המקום ואילו המבקשת 2 שהיא בית מלון, מקיימת על גג המבנה שלה אנטנה לשידורי הרשות השנייה ללא היתר כדין, ולפיכך הם באים לבית המשפט בידיים בלתי נקיות.